מה ההבדל בין מתמר&לחיישן?
מתמר הוא מכשיר הממיר אות מצורה פיזית אחת לאות מקביל בעל צורה פיזיקלית שונה. לכן זהו ממיר אנרגיה. המשמעות היא שלאות הכניסה יש תמיד אנרגיה או כוח, כלומר האותות מורכבים משני כמויות רכיב שלמוצר שלהם יש אנרגיה או ממד הספק. אך במערכות מדידה, אחד משני המרכיבים של האות הנמדד הוא בדרך כלל כל כך קטן שהוא זניח, וכך נמדד רק הרכיב שנותר.
מכיוון שקיימים שישה סוגים שונים של אותות - מכניים, תרמיים, מגנטיים, חשמליים, כימיים וקרינה (גופנית ואלקטרומגנטית, כולל אור) - כל מכשיר הממיר אותות מסוג אחד לאותות מסוג אחר הוא מתמר. האותות המתקבלים יכולים להיות מכל צורה פיזית שימושית. התקנים המציעים יציאה חשמלית נקראים חיישנים. רוב מערכות המדידה משתמשות באותות חשמליים, ולכן מסתמכות על חיישנים.
לעתים נעשה שימוש בחיישן ומתמר כמונחים נרדפים. עם זאת, החיישן מציע להרחיב את יכולתנו לרכוש מידע על כמויות פיזיות שאינן נתפסות על ידי חושים אנושיים בגלל אופיים הסובלימינלי או זעירותן. מתמר מרמז שכמויות קלט ופלט אינן זהות. ייתכן שחיישן אינו מתמר.
לעתים רחוקות משתמשים בהבחנה בין מתמר קלט (אות פיזי / אות חשמלי) לבין מתמר יציאה (אות / תצוגה חשמלית או הפעלה). כיום, מתמרי כניסה מכונים חיישנים, או גלאים לקרינה, ומתמרי יציאה מכונים מפעילים או אפקטורים. חיישנים נועדו לרכוש מידע. מפעילים מיועדים בעיקר להמרת הספק.
פירוש הדבר הוא שבעוד שבחיישנים אי-וודאות חיונית ובאופן אידיאלי לא נשאבת אנרגיה מהמערכת הנמדדת, במפעילים יעילות בהמרת האנרגיה היא חיונית.
עם זאת, השימוש במונחים אלה רחוק מלהיות אחיד והשימוש בהם בחלק ממגזרי התעשייה יכול להיות שונה למדי. לדוגמא, חלק מהמתמרים הנוכחיים מבוססים על שנאים הכוללים אותות חשמליים בלבד.
